top of page
קטגוריות
פוסטים אחרונים

היום פשוט נגמר לי הכוח

  • תמונת הסופר/ת: Anat Varon-Cohen
    Anat Varon-Cohen
  • 6 במרץ 2016
  • זמן קריאה 2 דקות

יום ראשון. יום יפה, שמשי, אחרי שבת רגועה. אבל נשבעת לכם, אם לא שמעתי היום 100 פעמים את המילה “אמא” אז אל תקראו לי ענת. “אמא….. (בטון מתפנק כזה), תעזרי לי בשיעורים”, “אמא….., תקלפי לי תפוז…”, “אמא…… איפה התיק שלי…”, “אמא……, תסיעי אותי כבר לחוג”, “אמא….. בואי לאסוף אותי מהחוג”, אמא תקני לי, אמא מה זה המילה הזו, אמא מה זה התרגיל הזה, אמא מה זה הטוסט הזה, הוא יצא יבש. אמא אמא אמא.

אלוהים אדירים, גם אני כבר נגמרתי באיזשהו שלב. שלוש בנות, חמש שנים הפרש בין הגדולה לקטנה בסך בכל, בשיא הגיל של הסידורים וההסעות והחוברות לביה”ס והשיעורים והאמבטיות והכינים והאישורים ליום ספורט. כמה עבודה…

אז בשבע וחצי בערב, פחות או יותר, הגעתי לשם, לשלב הזה שהמילה “אמא” כבר כואבת באוזן. ממש ככה. את לא יכולה לשמוע אותה יותר. את רק רוצה שאף אחד לא יקרא לך ובטח לא יבקש ממך כלום. רק שתשבי לך עם איזה ג’אנק פוד מול הטלוויזיה ותיבהי. גם לא חייבים שירוץ משהו על המסך; כל עוד אין בזה שום דרישה לתזוזה או להתייחסות ממך. שם הייתי, ושם הבהרתי לבנות שלי: “או קי, אני סיימתי להיום”. נגמרה היום המשמרת מוקדם. אמא באדי הדלק האחרונים וגם הם מתפוגגים. אנא, סיימו את ענייניכן לבד. וכמו שאומר טילטיל, עם התנועה הקטנה הזו של יד ימין: “תודה”. מה שכן, התאפקתי והחזקתי את עצמי שהעייפות הזו לא תצא עליהן בעצבים וב”די כבר תעזבו אותי באמא שלכן” (או שבעצם דווקא כן אמרתי לאמצעית “באמא שלך” והיא אמרה לי: “אבל זו את?!” – כן, נראה לי שזה מה שהיה בשלב האמבטיות… ). מכל מקום, מה שהיה חשוב לי זה לא להתפרק ולאבד שליטה. לא לצעוק עליהן ולפגוע, כי לא מגיע להן. פשוט להציב את הגבול שלי – ולזוז אחורנית.

ותאמינו או לא, הן שיתפו פעולה לגמרי. לא ביקשו יותר כלום. להפך. ישבו לצידי, חיבקו אותי בשקט מידי פעם. אפילו הגדולה, המתבגרת, התרפקה עלי כאילו שהיא חתלתולה, וקראה לי: “אימוש”. כנראה, שהחולשה שלי הפכה אותי לאנושית, קרובה, ואפילו ראויה לחמלה ולתמיכה. איזה כיף להיות לא סופרוומן אלא סתם אמא לא מושלמת.

אה, ועכשיו כשאני כותבת את זה, אני נזכרת כמה שנים ייחלתי לרגע שמישהי תקרא לי אמא, במשך כל השנים שהייתי בטיפולי פוריות ופחדתי שאני כבר לא אהיה בהריון אף פעם. כמה קינאתי בכל האימהות שמסביבי. ובצדק. כי אין מילה שנותנת לי יותר משמעות אישית, מהמילה “אמא”. רק למה לעזאזל 100 פעמים ביום???….


© 2022 Anat Varon-Cohen

bottom of page